'פיצ
תקופת הקורונה היא תקופה נדירה ביותר בגלל השפעת הגלובליזציה על הפצתה בעולם.
וירוס שהשתלט על העולם והשבית במהירות שיא ובו זמנית את החיים המודרניים כפי שהכרנו אותם עד כה.
זו תקופה שידברו עליה שנים, שנכנסה להיסטוריה וילמדו עליה בעתיד בשיעורי היסטוריה בבית ספר, וקרוב לוודאי גם באקדמיה, ההשפעה הייתה במגוון תחומים בחיים, בריאות, כלכלה, פסיכולוגיה ועוד.
מספר גדול של אנשים נפטרו במהירות רבה, הכריזו על סגר מוחלט, אין יציאה לא מוצדקת מהבית, הכל הופך בדומה למשטר צבאי ומי שיוצא החוצה אוטומטית בסכנה.
אפשר לחשוב שמדובר בסרט בדיוני ולא מציאותי שלא באמת יכול לקרות בחיים האמיתיים.
אך אין ברירה וצריך להסתגל למציאות חדשה, לתקופה ארוכה בבית, כולם רצים לסופרים לקנות כמויות לא הגיוניות של אוכל ומוצרים הכרחיים לתקופה ממושכת שאין לדעת מתי היא תסתיים.
אחרי שהמהומה והשוק הגדול נרגע, אנשים החלו להתעסק בדברים השגרתיים ולטפל בהם.
המציאות המוכרת של כולם השתנתה ברגע, הכל סגור חוץ מהדברים החיוניים ועם זאת המון אנשים מוצאים את עצמם בבית, מובטלים, משפחות שלמות בבית אחד כל הזמן, בלי חברים או המשפחה המורחבת.
אני בכל הסיפור הזה תלמידת תיכון שמסיימת בית ספר בעוד כמה חודשים ולא יודעת איך יראה הסוף, מה שבטוח שלא כמו שדמיינתי.
אני מוצאת את עצמי בבית במשך שלושה חודשים עם הוריי ואחותי, אחי גר בחו"ל ולא יכול להגיע לבקר בארץ כמתוכנן וגם הוא בסכנה. לא הולכת יותר לבית ספר, לא יוצאת לפגוש חברים, לפגוש משפחה, לא הולכת לאימוני הכושר, כל מה שהייתי רגילה לעשות לפני הקורונה.
הקורונה הגיעה בתחילתה של תקופה עמוסה, הכנות לבגרויות ולסיום בית הספר.
כולם מתחילים לדאוג עכשיו, עסוקים באובססיביות ברכישת אמצעי הגנה, מסכות, אלכוהול ג'ל ולהצטייד בביצים ונייר טואלט בסופר.
"בתוך כל זה אי אפשר לעצור הכל ואני מבינה שיש לי גם הרבה מטלות ובית ספר חדש שנקרא "הזום.
אחד הדברים שעצרו זה הפרויקט בגרות בסטילס, אני הייתי בשיא שלי, צילמתי כל שבוע בלוקיישן אחר עם אדם אחר, הכל היה מתוכנן ואז הגיעה הקורונה ובעקבותיה נאלצנו לוותר על הפרויקטים שלנו ולהתחיל פרויקט חדש בשם קורונה, גם על הפרויקט בצילום שלנו היא השתלטה.
אני מבינה שאין לי ברירה ואני צריכה להתחיל לחשוב על הפרויקט החדש שלי ועל רעיונות חדשים.
בהתחלה אנחנו מתחילים בצעדים קטנים ומצלמים כל יום תמונה במשך חודש, לאחר מכן אחרי שצברנו קצת יותר רעיונות וניסיון עם המצב אנחנו מתחילים לצלם את הפרויקט ולקחת אותו למקום האישי שלנו.
אני החלטתי לצלם את אחותי, שהיינו ביחד כל התקופה ולהראות את הצד הטוב בתקופה ההזויה הזאת, אני ראיתי את זה כהזדמנות נפלאה לבלות עם אחותי כל יום, מה שלפני זה לא יצא לי כל הזמן, התחלתי לאפות, לבשל, לעשות ספורט בבית ולראות גם את הצדדים הטובים.
.זה מה שהחלטתי להביא לידי ביטוי בפרויקט שלי, את הציניות, השמחה ואת התקופה המיוחדת הזו שלא תחזור על עצמה.
