בתמונה ניתן לראות את אחותי, בחרתי לביים סצנת של מסיבה בודדות. תחושת מסיבה שאיש לא בא. הרבה אנשים בתקופת הקורונה נאלצו לחגוג לבד או במתכונת מצומצמת את ימי ההולדת שלהם או אירועים דומים ורציתי לנסות לצחוק על הסיטואציה ולנסות להעביר שלא משנה כמה כסף יש לך או מי אתה בתקופה כזו אתה עלול למצוא את עצמך לבד. הציניות וההומור קיבלו ביטוי ברקע המצועצע התלוי ברישול על קרטון כמו בדיחה של מסיבה ובמשרוקית הורודה המותאמת לבגדיה של אחותי.

הקומפוזציה סגורה, הדמות והרקע ממלאים את הפריים. זווית הצילום היא בגובה העיניים ועומק השדה מלא. המטרה הייתה לייצר הזדהות עם הדמות ולראות את הסיטואציה הפטית שנוצרה באופן אמפטי ולא רק הומוריסטי.

עומק שדה מלא  שנבע בשימוש בצמצם סגור (מס' צמצם) ויצר תמונה שטוחה יחסית - בכך ניסיתי להעביר מה הדמות מרגישה.

השימוש בארט ובצבעוניות מקבל ביטוי בבימוי הסיטואציה , הרקע כפי שנאמר הוא לכאורה צבעוני אבל הכל נע על אותה צבעוניות סגלגלה אפורה והוא מצא על קרטון לכן נע בין תחושת מסיבה לתחושת משהו עלוב ופטטי. הלבוש של הדמות הוא ורוד ותואם את צבע המשרוקית והיא ללא איפור כך ששוב הבימוי נע על המתח שבין תחושת מסיבה לעצב ומבט ציני על הסיטואציה.

מבחינת אור רציתי שהתמונה תהיה בתאורה קרה, עם פלאש שישטח את התמונה וייתן אור חזק לפרצוף שלה, לא הכי מחמיא אבל מבחינתי זה עבד הכי טוב.

מבחינת עומק השדה רציתי שגם הדמות וגם הרקע יהיו חדים, הדמות קצת יותר, עומק שדה מלא. מהירות התריס נמוכה.

(מפתח צמצם 10, מהירות תריס 30, איזו 400)

כאשר ערכתי את התמונה בעיקר היה לי חשוב להדגיש את הצבעים של הרקע ולהחשיך קצת את התמונה כדי לייצר את האווירה שרציתי, בנוסף חתכתי את הפרטים הלא רלוונטיים בצדדים.