הפרויקט נוגע מאוד אליי ואני מחוברת אליו אישית בעצם היותי נערה ומתבגרת שחווה סערת רגשות בחייה.

בעקבות הפרויקט חשבתי הרבה על הרגשות שאני וחברי חווים, זה גרם לי להסתכל מבחוץ ולראות נקודת מבט שונה על תקופת נעוריי. הבנתי עם הפרויקט שהרבה רגשות קיצוניים ודרמטיים אצל בני נוער ולכן היה חשוב לי להביע את זה בפרויקט.

הפרויקט מבוים מה שעזר לי להביע יותר טוב את מה שאני מרגישה וליצור את הרגש שדמיינתי בתמונה בעזרת הדמות, במיוחד בסיטואציות כאלה רגישות אני בספק אם הייתי יכולה ליצור פרויקט תיעודי.

היה חשוב לי ליצור פרויקט שאנשים בכלל יוכלו להזדהות איתו ובפרט החברים שלי בגילאים הקרובים אליי.

הרקעים והאביזרים בתמונות היו מאוד חיוניים והם עזרו לי לבטא ולהדגיש את הרגשות.

הכנתי רשימה של רגשות שאני רוצה לצלם והתאמתי את הדמויות שאני חושבת שהכי יתאימו ויצליחו להביע את הרגש בצורה הטובה ביותר.

לאחר כל טסט ראיתי באילו רגשות אני רוצה להתמקד בטסט הבא והאם אני מרוצה מהצורה שהרגש בא לידי ביטוי בטסט הזה וכך הכנתי את עצמי כל פעם מטסט לטסט.

בגלל שהנושא כל כך רגיש ואישי בחרתי לצלם את החברים שלי, הרגשתי שאני זקוקה לאנשים שקרובים אליי שגם מכירים אותי ואת התחושות שלי טוב וגם שהם ירגישו בנוח להצטלם ולהרגיש את מה שאני מנסה להעביר ביחד איתי.

מה שהספקתי לצלם מהפרויקט שתכננתי היה מסע מיוחד והפסקה מכל מה שקורה מסביב, בכל פעם שצילמתי את הפרויקט התנתקתי מהסביבה והייתי מחוברת לרגש בו אני מתמקדת ולמצולם שאיתי.

התכנון להמשך הפרויקט היה לצלם עוד רגשות ועוד אנשים כמובן, במיקומים חדשים ומעניינים.